כל מתג מייצג ביט (Bit) אחד: כבוי = 0, דולק = 1.
המתג לא "יודע" שהוא שווה 8. הוא רק דלוק או כבוי.
המיקום של הביט בשורה קובע את המשקל שלו. הימני ביותר שווה 1, וכל צעד שמאלה מכפיל פי 2: 1 → 2 → 4 → 8.
כדי לקבל את המספר העשרוני, מחברים את המשקלים של המתגים הדולקים בלבד.
A Symbolic Analysis of Relay and Switching Circuits · פורסם ב־1938
הדליקו את כל ארבעת המתגים. כמה יוצא? ומה רואים בעמודת Hex?
עם 4 מתגים יש 16 צירופים, מ־0000 עד 1111 (0 עד 15). בעשרוני אין ספרה אחת ל־10–15, אז Hex משתמש באותיות A–F.
הספרה שתבחרו תופיע על המתגים למעלה.
Hex הוא לא סוג אחר של חשמל. ביט הוא ערך של 0 או 1. במעגלים דיגיטליים מייצגים אותו בדרך כלל באמצעות שתי רמות מתח שונות. המתגים כאן הם המחשה.
Hex הוא רק דרך קצרה לכתוב ביטים: במקום 4 תווים (1101) כותבים תו אחד (D). קל יותר לקרוא, וקשה יותר לטעות.
כל קבוצה של 4 מתגים נותנת ספרת Hex אחת. ארבע קבוצות = ארבע ספרות Hex.
16 ביט = קבוצה אחת (Hextet) בכתובת IPv6.
שימו לב למשקלים: 8 4 2 1 הם המשקלים בתוך כל קבוצה. במספר המלא, כל קבוצה שווה פי 16 מהקבוצה שמימינה: ×4096 ×256 ×16 ×1. כך מחשבים את הערך העשרוני.
לכן 1111 ב־Hex שווה 4369, אבל 1111 ב־Binary שווה רק 15. אותם סימנים, בסיס ספירה שונה.
הערך הגדול ביותר הוא FFFF = 65535: כל 16 המתגים דולקים.
נסו לבנות AC3F לבד: 1010 = A, 1100 = C, 0011 = 3, 1111 = F.
בחרו קבוצה, ושנו אותה עם 16 המתגים. הכתובת מתעדכנת מיד.
המעבדה מציגה את הצורה האחידה לפי RFC 5952. קיימות גם צורות כתיבה תקינות אחרות לאותה כתובת.
למה Hex מתאים ל־IPv6? 128 ביט בבינארי זה 128 תווים של 0 ו־1. ב־Hex זה רק 32 ספרות, וכל 4 ביטים הופכים בדיוק לספרה אחת.
ובעשרוני? המספר היה ארוך מאוד, ולא היה רואים בו את הגבולות בין הקבוצות.
כתובת IPv4 בנויה מ־4 חלקים (Octets). כל חלק הוא 8 ביטים, ולכן ערכו בין 0 ל־255. בסך הכול 4 × 8 = 32 ביטים.
למה 255? כשכל 8 המתגים דולקים: 128+64+32+16+8+4+2+1 = 255. אי אפשר יותר מזה ב־8 ביטים.
לחצו על Octet למעלה ושנו אותו עם המתגים. הכתובת משתנה מיד.
ה־Mask מסמן אילו ביטים בכתובת שייכים לרשת ואילו למכשיר (Host). ב־Mask יש קודם רק 1, ואחר כך רק 0.
כי האחדות תמיד ברצף משמאל:
/24 אומר: 24 הביטים הראשונים הם רשת. נשארו 32 − 24 = 8 ביטים למכשירים.
בשיטה הישנה (Classful) מזהים את ה־Class לפי האוקטט הראשון. ה־Class קובע את ה־Mask.
| Class | אוקטט ראשון | ביטים ראשונים | Mask ברירת מחדל |
|---|---|---|---|
| A | 1–126 | 0xxxxxxx | 255.0.0.0 /8 |
| Loopback | 127 | 01111111 | שמור. המחשב עצמו |
| B | 128–191 | 10xxxxxx | 255.255.0.0 /16 |
| C | 192–223 | 110xxxxx | 255.255.255.0 /24 |
| D | 224–239 | 1110xxxx | Multicast. אין Mask |
| E | 240–255 | 1111xxxx | שמור לניסויים |
| 0 | 0 | 00000000 | שמור. "הרשת הזאת" |
Classful היא השיטה הישנה: ה־Class קובע את ה־Mask. כך פותרים את שיעורי הבית.
CIDR היא השיטה של היום: ה־Mask נכתב יחד עם הכתובת, למשל 192.168.1.130/26. כתובת שמתחילה ב־192 לא חייבת להיות /24.
המחשב עושה AND בין הכתובת (IP) ל־Mask, ביט מול ביט, והתוצאה היא כתובת הרשת (Network). 1 AND 1 = 1, כל השאר 0.
כתובת רשת: כל ביטי ה־Host = 0. זה "השם" של הרשת.
Broadcast: כל ביטי ה־Host = 1. הודעה לכתובת הזאת מגיעה לכל המכשירים ברשת.
כל כתובת בין כתובת הרשת ל־Broadcast יכולה לשמש מכשיר.
כתבו כתובת ובדקו אם היא מתאימה כ"כתובת אחרת באותה רשת":
כתובת שמסתיימת ב־0 או ב־255 לא תמיד פסולה. זה תלוי ב־Mask. למשל 177.88.9.0 ב־Class B (/16) היא כתובת רגילה של מכשיר, כי כתובת הרשת היא 177.88.0.0.
/31: שתי כתובות בלבד, בלי Broadcast. משמש לחיבור בין שני נתבים. /32: כתובת אחת בלבד: מכשיר יחיד.
בחרו שורה ומלאו את העמודות. השיטה: Classful, כמו בשיעורי הבית.